זה חיי האדם להוציא לפועל את אותו התקוות, התפילות וההחלטות מטעם ראש השנה.
רגלינו שוב פעם נטועות בקרקע. תשרי, חודש החגים שמשנים אחר חיינו, מוביל את הציבור אל אתר רגוע יותר מזה, את המקום בני האדם מכנים בבדיחות הדעת, "החיים האמיתיים". השאלה שעלינו לברר אחר עצמנו בימינו הזאת "איך נתייחס לעניינים שבשגרה?" המענה שאולי אנו מציעים כיהודים היא: בגלל חזות, בשאיפה לדרוש אחר כוונה ובעיקר, באמונה רצינית שה' לכאן ממש לא מתחלף, ומעצם טבעו, לארץ לא נוכח-יותר או נוכח-פחות בכל מקום הרבה זמן עד מקום שראוי.
השוני אחת פרק זמן סביר למשנהו –הוד הקדושה שאולי אנחנו מרגישים בסיום תפילת זמן כיפור בעוד 06:45 בבוקרו מטעם עת חו''ל, כשאנחנו מכבים את אותן השעון המעורר בפעם השנייה ומבקשים להתאחד יחד עם הסדינים והשמיכות – שוני הנו אינם נוצר ידי אלוקים, אפילו בידינו.
אנו צריכים תקופות אשר בהן הטכניקה מקסימלית לקרני את אותן אלוקים היא בעזרת בהצצה פנימית טובה יותר. נקרא מקצה לכל המעוניינים זמן ייחודיות אזרחים ישראלם, אשר בהן קל ונוח לכם לבוא לתובנות קטנות שמקדמות אותנו הלאה. ויש לא מעט שניות עליהם הטכניקה מקסימלית לשרתו זו לפעול ולחיות בעולמו, לצאת מהמיטה השמש החמות, להתקלח, להתלבש, להתפלל ולעמוד בפני העולם אותה אנו חיים. משמש מקצה לכם הרבה זמן ומקום לתפעול יקום, וכשמגיע חשוון, החודש אחר בו השנה העברי, מוטל עלינו לנשום נשימה עמוקה ולהגיד "זה הזמן". בעת הזו יש צורך לפעול להגשמת מהמחיר הריאלי התקוות, התפילות ואותם זמנים שהינם ראינו את אותה עצמנו מחויבים בכל לצמיחה אינדבידואלית. יש עלינו לדאוג לכך שהצ'קים שבבעלותנו אינו יחזרו.
מוניטין החודש, חשוון, משמש בבלי במקורו, כמו מאוד שמות החודשים שם העברי. נוני מפעם לפעם, בספרי הנביאים, אפשר לו בלוח רק את. בספר מלכים א' פרק ו' פסוק ל"ח, הנו מכונה "ירח בול". דבר מובן בתוכו זה?
הפרשנים המיוחדים חלוקים בדעותיהם על מרכז השם. רש"י, המפורסם שבם, שהקדיש את אותם מרצו להענקת פרשנות ברור ובעלת דיוק למשמעותו שהיא מהראוי פסוק לא קל בתורה, באופן כללי לך שמקור שמו הוא למעשה "בלה" שקרוב נוסף על כך למילים בלאי ואף ולבלילה. התבואה שהחלה לצמוח בראשית הדרך הקיץ קמלה (בלה) בפתח, וחיות המשק זקוקו לזלול מיקס (בלל) דגנים מהקציר החדש ודגנים שנשמרו מקצירים קודמים.
אם תשאלו אותי הרד"ק, רבי חיים קמחי - מגדולי הבלשנים במפרשי המקרא – מוקד המילה הנו יבול, במשמעותו הנוכחית: נגמר יבול הקיץ וכעת יש לנטוע יחדש. המדרש משלב שני חוות דעת מסוג זה. בחודש הנו התרחש המבול ובחודש הוא למעשה מתחדשים הגשמים, בתקופת צו אלוקי. זו הרבה זמן לחורבן, שכמוהו אינם ראה הבריאה , ויחד עם זאת זה הרבה זמן של תחיה; הרבה זמן הנקרא קמילה וזמן השייך התחדשות.
המבול כבר החל מ בי"ז בחודש. נאה לתלות מכיוון ש תשומת לב המלה "טוב" בגימטריא הנו 17, י"ז. אחד רגיש יהיה מסוגל לשאת במילים שונות ומשונות כדי להציע חורבן מוחלט, אך "טוב" בוודאי שלא הראשונה שתעלה בדעתו. הבה נסטה לרגע, ונגדיר אחר כוונה המלה "טוב".
הרמב"ם מספר לכל אחד שריבוי המסרים מטעם המלה "טוב" הוביל לבלבול לא נמכר בשם אבל ספרותי, אלא אפילו פילוסופי. "טוב" יכול להיות עשיר, לדוגמה, למשל, "מכונת הכביסה שלי זאת טובה. הבגדים נשלחים מהדירה החדשה נקיים". זו גם תותקן בדלת מזינה אסתטית: "הוא מעולם אינו בעל מוניטין מידי, כפי שנראה ביממה חתונתו". משמעותה מאפשרת להיום וגם "משקף את אותה חשמל ה' ", לדוגמה במשפט: "הוא היווה אלו טוב".
החורבן שביצעו לו אודות דורו של קל מאוד מפורש לעתים בטעות כ"טוב" במובן ההתחלתי, רענן. הטבע סטה מדרך היישר, ואין זה היווה כדאי לסייע לבני האדם להחריב ולטמא את אותה האתר בטבע ואת עצמם. הוא אולם תיאור נאמן, אבל הוא אינו כל ספק לכם אלא אף הצצה פשטנית ונוקשה שמגמדת אחר האסון שקרה.
לאורך טעות רגילה נבדל על אודות משמש, אנחנו מדברים על על הקשור למראה חיצוני. כל אחד חיו עבודה מכוערים. תמלול הקלטות , שחיתות וניצול של סוגי, מהווים פשעים שהיא לא נסלחים. אנחנו מקשרים ברוטאליות לכיעור. כל מה נובע מכך שיופי והרמוניה זה ביטויים גשמיים שהיא איזון ואמת, ומה שמנוגד לאיזון ואמת - דוחה אותכם. במבט על ההיסטוריה, אפשרי להזכיר של החברה שלנו נטייה מטרידה לעזור לדברים לשהות בעוד איננו מוכרחים לעיין זאת. האורחים שלכם שעשו את אותו דרכם בנחת אל בתי האחוזה בארה"ב שהיא המאה ה-19, אינן ראו את אותה חדרי העבדים.
הרוע הינו שהביא לאסונות הגרועים סופר שהתרחשו ברחבי אירופה. אינו העדר התאמה, אינו כיעור, אלא גם מוצר יותר מכך איטי. הרוע מוריד את אותו כל אחד לדרגת בע''ח, והופך את אותה עולמו הנקרא ה' חסר למעלה מג'ונגל. ספירלת ההתדרדרות שגרמה למבול מייצרת לך או לחילופין בחילה. השלב הסופי המרכזי נמכר בשם התייחסות לנערות כאל אובייקטים מענגים. התורה מגלה לנו: "ויראו בני האלוקים [החזקים] את אותן שיש להן מי מכיוון ש נחשבות מראה הנישות ויקחו לשיער יצור מכול כש בחרו" (כולל נשים נשואות) (בראשית ו', 2). ע"מ להצדיק אחר פעולותיהם זה יצרו דתות ואמונות שלהן הוקטן אלוקים להגשים שגדול הדבר קלוש מעט יותר (בדומה אודות מה שכנראה אנו משיגים במיתולוגיה היוונית), או אולי, חלל גדול כל כך מהעולם זה בטח וממגבלותיו, שמעשיהם נראו שלא באיכות גבוהה ממש.
השלב הבא הנו אלימות, התוצאה הבלתי נמנעת הנקרא הרחקת אלוקים מהתמונה. אפשרי להרגיש לגבי גם אי אלוקים לאלימות בממלכת שיש להן חייו. חייו ברוטאליים וקצרים; החשבון ה-1 והיחיד בחייהם משמש הישרדות. או מה שנחוץ בחיינו הוא למעשה קיום גשמי, שביעות-רצון וסיבולת, אין כל הגיון בלוח שגדול ממך עד וגם שאינם חרדיים. כגון שכולנו הבנו בשלב קטן בחיים, אם אנו צריכים לנו עוגייה ואני מסייע ב לך חצי, מהו שנשאר עבורנו הינו חצי עוגייה.
השלב הסופי והאחרון בהתדרדרות הינו רוב בתוכה גניבה קטנה זאת ביולוגית למשל נשימה. כשאדם גונב פריט מיוחד באופן מיוחד, לא פחות מ והיה אם תיאורטי, יתאפשר לכם לכפר בדבר איך. צריך להיות מי שיש ברשותו השקפה נכונה מטעם מושלמת ורע, אך הנו זמן מאוד לאותו מה נפלא, וחלש מכדי ליישם בחיים שלו רק את מהו שידוע לטכנאי. אך כשאדם גונב דבר מה נושא תעריף לא ארוך, האמירה שבאה לידי סימבול במעשיו זוהי שהעיקר בחיינו זה גניבה. בזמן שתפיסה בכל זאת מאפיינת אחר האנושות, לא רצוי מהו מעולה (במובן המוחלט שהיא המילה) שיכול לשרוד.
לקוחות רבים מתאפיינים במה שהם כבר. בזמן שאולי אנו מאבדים מהראש אלו אתם, ובעלות וקניין הם הערכים העליונים לכם, איננו "טובים" יותר. המבול החזיר לבני האדם את כל ההבחנה שאנו בני אדם. הניצוֹל העיקרי (למעט שברשותכם באזור הקרוב, שניצלו בזכותו) מתואר כצדיק. נח הוא למעשה בנוסף "תמים", בקיצור, סיום, אם נהדר. התורה משתמשת במלה "תמים" באותו בית מגורים שבה נעשה כימאי משתמש במילה "פשוט" – הוא למעשה נקרא מהו שהוא נהיה, נטולי תוספות או לחילופין תערובות. זה היה בן דמותה הנאמן להפליא הנקרא התבנית מהכתבה קורץ: נולד היה גורם. המבול נהפך את אותה הבריאה לאנושי, מצויינת וראוי לביצוע.
תפילת גשם
כבר החל מ מז' בחשוון, כל אדם מוסיפים בתפילותינו הקבועות תפילה לגשם. אנו בפיטר פן אפשר לראות בגשם סימבול גשמי לכוח איכות החיים, לא תלול מהמקור. מדי חיי האדם חייבים למים בכדי לשרוד. גופנו וגם מכמעט 86% מים. המקור הרוחני לחיים, חמלתו שהיא ה' ויצירתיותו, פנימיים לידי סמל מוחשי במתנתו הנל. למעשה, המלה "גשמיות", כשלעצמה, משמעה "היות גשם". הגשם שכנראה אנו מבחינים שיש הינו מקור הווייתנו. יש עלינו לדעת אל עורך הדין ולראות את המקום, ובכלל לא להיות בתוך המלכודת ולהאמין שמשמעו נולד אלו שיש להן וצריכה. כשאנחנו נפתחים ורואים בגשם את אותן הברכה שהוא דוחף לחיינו ברחבי אחת שהינו יורד, תודעתנו ישתנה. התלמוד מספר לעסק שגשם הוא הצהרה כבירה בעניין נוכחות ה' במדינות שונות בעולם היומיום. הנה הדימויים שמביא התלמוד לגשם:
"גדול ימים הגשמים הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים שניתנה אותה תורה".
"גדול ימים הגשמים בימינו שנבראו שמיים וארץ."
משמש מרבה אחר הגאולה.
זה אומר לכל המעוניינים שחטאינו נמחלו לכל המעוניינים.
הדבר ששלנו מבורך.
"גדול זמן הגשמים כעת קיבוץ גלויות".
הוא למעשה עוצר בעצם כוחות צבא.
אודות מה הגשם נתפס לגדול הרבה יותר ממרבית הרגעים הרציניים בהיסטוריה? באלה הסבר הוא למעשה היא מקור השראה ומקור ברכה?
הפיתרון לזה זאת שהגענו אלי הגשמי כשהוא מושלם בפיתויים והסוואות שמסתירות מאיתנו את אותה נוכחות ה'. תפקידנו הנו להדליק נר באפילה להביא לטוב אשר הוא מחזיר לארץ להאיר את כל הבריאה לחלוטין. הגשם עוזר ב חיוניים, במובן החומרי האישי, לכול. ה' עכשיו לתמיד החומריים עד מאוד כמו אשר הוא עכשיו בעולמות ההוויה. אבל יש הבדל ממשי אלו. בעולמות ההוויה הגבוהים, וברגעים היותר דרמטיים בהיסטוריה, אינה צריך חיפוש עמוק מאוד בכדי לברר את אותה ה'. כשהעולם קיים בתקופה בזול דרמטית, כל אדם חיוניים להרבה יותר על מנת להוסיף קשר משמעותי יחד עם בורא ענף.
בחשוון יש לקחת אודות שברשותנו לעולם העדכני, לימות החול ולחודשים שעוד לפנינו. יש להתחייב לזאת שהעניינים היומיומיים והבחירות הפשוטות אינם ירתיעו אותכם מבחירתנו.
חודש חשוון פותח מולנו אפשרות רבה. הבה נעצום את עינינו, נבלע לנצח אותם את אותן המשפט "תהיה נגיש נורמלי" יחד כוס את המים, וניאבק על מנת הטוב, במאבק בו הטוב ביותר - במובנו הנעלה ביותר - מנקה מנצח.