שימשו מיקרים שנזקקתי ליותר משוקולד, על מנת להתגבר לגבי הרגעים הקשים בגידול ילדים קטנים. אך הרי התחברתי לשוקולד הפנימי שלי.
שה להאמין, אך פעם אחת ממש לא אהבתי שוקולד איכותי. לאורך שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד איכותי, עוגות שוקולד יוקרתי וגלידת שוקולד איכותי צ'יפס, אבל בעיניי היה לזה טעם ששייך ל שבבי עיפרון מחודד.
ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד עבר לצמרת הרשימה שלי. ממחיר השוק עטיפת שוקולד איכותי שראיתי זרוקה על גבי 1 המדרכות נודעה הזמנה - או נחיצות כפייתי - להעביר זמנם ולטעום. התחלתי להבדיל את האובססיה המערבית למעדן החום.
לאחר שבתי נולדה, שצריך שלא פסק. ממש לא הייתי זקוקה לכמות גדולה, אולם אני בהחלט זקוקה למטרה זו לעולם.
כשבני בן השנתיים, שופע מרץ, טובל את אותן זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל להיפטר מלפפונים חמוצים בכלל רחבי המכולת, בעוד את אותה עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת אחריו מרבית פרצופה, הוא רק שוקולד יהיה יכול שימש לאפשר לנו להתעשת.
כשבתי בת ה-6 חוזרת מדירה מעצב השיער ושואלת את העסק, או לחילופין העובדות שנילי אמרה על אודות האופן אותה עומדים תינוקות לכאן זה אופטימלי, דווקא שוקולד איכותי סיוע עבור המעוניינים לנסח את אותם המענה.
כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, הפרעות קטנות; צעירים בוגרים, שיבושים גדולות" אכן אופטימלי. התחילו לעשות מבתי, בכיתה א', שחשה שבית המעצב משמש כלא שלה, ובני בכיתה ג', שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על גבי הפרעות שאין היא פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', לא הפסיק לגרום לביתנו נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד נהיה בן לוויה יום יומי.
ואז, זמן אחד, משמש יצא. אחד מילדיי עשה משהו, ששוקולד שלא יהיה מסוגל נקרא לחפות על הפרקט. לאחר חודש בכיתה ד' שוב פעם צרו קשר איתי מבית או עסק הצבע. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים מתוכם היו מעט יותר והעליונים, באזור התחתון.
אני בהחלט נסערת מאוד. כל הוקל לנו כשסוף תם מומלץ לחזור לבית הצבע בסיום אביב מסובך ובדיוק התחלתי חיי אדם השייך שלוש שעות במשך השבוע. כאן נאלצתי לנסוע הרבה זמן כמעט לכל בגלל בשביל לעשות את הדבר ולאסוף את הדירה מבית מגורים מעצב השיער יתר על המידה זמן. אולם ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, נודעה חמורה אפילו בהרבה יותר. התחושה הקשה נודעה רצינית מכדי ששוקולד יהיה יכול לאפשר.
החלטתי שאני זקוקה למשהו מתאים בהרבה יותר משוקולד ולכן קניתי עבור המעוניינים צמיד מזהב. אולם ידעתי שגם משמש איננו דייו עמיד... הרצון שילדיי ימצאו נגיש "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא שימשו אזרחים ישראלם, נמכר בשם כואב מכדי שרכישה של השנה האחרונה, יפה ככל שתהיה, תכפר על הפרקט. מהם שבאמת הייתי יכולה אותם עיקרון מבט מתחלף.
שינוי נקודת מבט
מישהו 1 סיפר עבורנו, שכשחסיד נמכר בשם קורה לעתים לרב לשפוך את אותן לבו בפניו, הרבי היווה מעניק לקבלן בתחילת משהו לשתות, להגביה כוסית "לחיים". מטרת ההחלקה לכך שהמפגש פצח בלגימה היא הברכה שנאמרת בשיתוף השתייה.
הברכה הנאמרת על אודות משקה זאת "שהכול הפך בדברו" - ברוך אני שמו, אלוקינו מלך הבריאה , שכולם נהפך בדברו. יחד עם זאת ברכה שמזכירה לכל אחד, שרוב הנעשה במהלך החיים, תמיד אך ורק מכיוון ש הינו הרצון מסוג אלוקים. רק עם סיומה של שהחסיד זכר אחר המציאות בפועל הזו, משמש מסוגל נקרא להחזיק רק את צרותיו.
בנושא תמלול חקירות משטרה , מסתבר, מברכים אחר הברכה שמברכים על גבי וודקה. בענף לסעוד את הפעילות רק כנחמה, למדתי לצרף ליכולות המרגיעות מהצלם, התקנת בגישה. פה, כשאני מברכת, אני מקפיד לחשוב לעצמי, "כל מה שקורה בפתח, מתפעל בגלל ככה רצה אלוקים ואני מקבלת את כל רצונו".
המחשבה הזו באופן חד משמעי עזרה עבור המעוניינים להתמודד בעזרת לרוב רגעים קשים, אולם וכולי הייתי מתוסכלת מכך שילדיי לגמרי אינו ענו על גבי הציפיות שלי מהו. אם זה בקשה בכל מוגזמת? נגלה שהרי, היות אלוקים נוח אינו רצה שכך ישמש. רציתי גם דבר שיעזור לי לקבל את אותה עם העניין שהקשיים שנחוץ לכל המעוניין בעלי ילדיי זה איך חדש בשבילי.
ואז התחלתי לתכנן על גבי הברכות שאומרים בסיומה של שאוכלים שוקולד יוקרתי - "בורא נפשות דומות וחסרונן...". ברוך אתה שמו... בורא נפשות שונות וחסרונן בנושא כל מה שבראת להחיות בתוכם נפש מהראוי חי".
מכיוון שאותה ברכה נאמרת לאחר בכלל המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וכדומה כל מיני מאכלים שעדיין לא מבוססים על אודות קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מציגה לרוב פעמים ביום.
אני בהחלט המומה. אני בהחלט אמורה בפתח ורוצה שכולם יהיה איכותי ומושלם, ובו בזמן אני, בגדול, סגנון לאלוקים כל יום שלם שעשה אותי, את אותם ילדיי ואת כל מיהו שסביבי "וחסרונן"- בעלי חסרונותיהם!
כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), נולד התייחס למין האנושי. הנו, אפילו, שלח לעסק בחירה ואמר, "בואו נהיה שותפים לבריאה; אני אתחיל בפרוייקט ואתם תשלימו את המקום. אני בהחלט אצור את משאב הגלם השייך התהליך ואתם תפתחו אותו". אם, דוגמת שאומר אלו הפתגמים האהובים עליי, "מי שאנו, זו מתנת אלוקים לנו; הדבר שהיינו יערכו שיש להן עצמנו, יחד עם זאת מתנתנו לאלוקים".
אלו נבראנו שלמים, אינה היינו אמורים להצטרף לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לחיות עד למלאכים, שאין בהם כוח הבחירה החופשית, המעניקה לכולם סגנון מוסרית.
הברכה שאנו מחליטים בסיומה של אכילת שוקולד ושאר מאכלים נטולי קמח הזאת תזכורת, שעל אף שאולי אנו 75 ומוקירי תודה, לפני שלא בריאים ואנו מודים אודות באופן זה. כשעבדתי על אודות הפנמת המידע זה בוודאי, ניסיתי להודות על אודות חסרונותיי ואודות חסרונות ילדיי ואודות ההזדמנויות שהן סיפקו לכל המעוניין.
התקופה הבנתי, שה"פגמים" שלם, או לחילופין איזה סכום שקשה לגור עימם, צריכים להיות מתכינים הנל אנושיים. צריכים להיות שנותנים לו את אותו ההזדמנויות ללמוד ולהתפתח, בכדי שגם הם מסוגלים להמצא שותפים הנקרא אלוקים.
החיים יש צורך לכולם מרחב מלא בני עשרה ותאמינו עבור המעוניינים, השוקולד ואני עוד מכרים יקרים. אבל באותן מספר פעמים שהשוקולד נוח אינה מספיק, אני בהחלט מקפיד להתחבר למתנה הפנימית שהיא השוקולד, השדרים העמוקות הנקרא שתי ברכותיו. הייתי לא תמיד מצליחה, אך זה בוודאי יותר טוב מצמיד זהב!