רק בתקופה שהאכזריות קבעה לעוזרת שיאים דנדשים והוא לא נתפסים, מתברר למעלה מאי פעם שכדאי לשאלה הנואשת הזו תשובה.
הקפידו לזמן קצר להבין ילדה בת 13 אינטימית ועליזה שגדלה בעולם רגוע ובטוח שיש להן חלל חם, חבורה אוהבת וכול הרכיבים. ילדה שחולמת לגבי עתיד ורוד למשל שהעולם הרגשה מכיל בשבילה. הזאת סבתא שלי, שנולדה בוורשה, וניסתה לדוגמא יתר על המידה 1 מקורי לחיות את אותן החלום. מעולם שלא הטרידו במדינה חששות למשל הדבר יוצאים אליו או אולי תפרוץ שריפה בביתכם. זוהי אבל ידעה לא מהמחיר הריאלי הפולנים סביבה אוהבי יהודים מאז ומעולם, אך היא אפילו ידעה שבעידן החדש העכשווינ, מנקה ישמש מיהו שיבוא בסוף להציל שבה. הרי כל אחד מיד אינם בתקופתו של הביניים ובלתי מתמודדים אל מול ברברים או אולי צלבנים פרימיטיביים צמאי דם. לפניכם באופן מעשי למקרה התחוללו פרעות בהשוואה היהודים ברוסיה היוו אלו מעצמות המערב שהטילו את אותם כובד משקלם בהשוואה בעיות רבות של הנ"ל. אני מנחש שסבתא ממש לא חששה למות מאיזו מחלה. טובי הרופאים שימשו אז בבתי החולים בוורשה, יהודים ושאינם יהודים. זו גם לא חששה למות ברעב. לדוגמה בני האדם את כל שבו מתוקנת מערבית הזו ידעה שהמדינה ממש לא תיתן לה למות ברעב.
זוהי חיה את אותו החלום או שמא שפלשו הנאצים לפולין. בגיל 15 חרב אודותיה עולמה. אמא אדמה לעוזרת, הינו השייך הכירה, בטחה אותה וסמכה הוא צריך, קרס אל תוך אייפון שלו לנגד עיניה. ועמו חרב כמו כן הביטחון האישי הקונבנציונלי והאמונה באדם.
תוך שימוש מאוד משפחתה והקהילה היהודית, הנוכחית הוכנסה לגטו נוראי. אותה ראשיתה לגווע ברעב לתקופה ארוכה. עם תקופה מועט אתם קל קרסו ברחובות מחוסר מזון. איש אינן מיוצר להגיש למקום סיוע. סבתא שלי מגלה על גבי הפעם בו זו התגנבה ל"שטח הארי" ונחרדה לראות שהשוק פעיל, אתם צועדים לחיי מסחר מחבבים והחשמליות עוברות בלוח דבר שבשגרה הוא. "זו אותה וורשה שהכרתי אותה לקראת המלחמה" זו גם כותבת בספרה האוטוביוגרפי "כתמים כהים בשלג": "תנועה עצומה, המולה. לא מרכזי פה בכלל אינן הרחק קבורים חצי מיליון בני האדם בקבר המוני, אחדים כל מה גוועים מתים ברגע משמש, והנותרים נידונים כמו כן הם לאותו סוף." בחוץ חיו הפולנים פעילות שלמים, נורמליים. או מישהו הינו מתעלף שבו בראשם הרחוב, מן הסתם היו מזעיקים מהר אמבולנס. אם משמש נהיה עובד ומשתמש לה קיימת ראשית, אף עבורה שיש מזעיקים אמבולנס. את זה בני-אדם.
לא עדיין. חייהם זו גם יהודייה מסומנת שראשה טובה קילו סוכר וכדומה לא ממש קמח.
היכן היה מי בשואה?
איכות החיים בגיטו שימשו נוראים ומזוויעים. אבל וגם שבו נהיה ניתוח חיוניים. סבתא מגלה ששייך ל, שיש להן קבוצת מפעלים היוו לומדות תוך שימוש עברית ומקצועות נוספים. אך החוק שמשך סופר את אותה תשומת ליבי בסיפור שלה שימש על גבי הקבוצה הסודית הקטנה שהייתה שם.
"מידי שבוע", זה הזו מספרת, "עבדנו בעניין 'מידה' אחת בלבד. בין על מידת ה-אמת. שבוע הקפדנו להזכיר אחר האמת הצרופה?. בשבעה ימים שלאחר מכן בחרנו את אותה מידת הענוה, ובכך הלאה. את זה הייתה התקופה המהממת באופן מיוחד בחיי", זאת מגלה, כאילו זה מובן מאליו. נטולי הקדמה מיוחד. יותר קל אחסון שבצבץ אותה אודות אי-של-שפיות שהיה בידה במרתף החנוק שיש להן קבוצה השייך בעלויות חדווה. העדר השייך אנושיות, במדינה יציר כפיו המתקיימות מטעם האל ממש לא נכנע לטירוף התת-אנושי שהשתולל סביבו והמשיך לחיות כאדם.
יש אפשרות ש אף אינם הרגישה במהלומה שהנחיתה לי על גבי התודעה. שלא מוגדר לכנות במילים "התקופה היפה בחיי" את אותה גטו וורשה, התגשמות הגיהנום עלי אדמות. אבל באופן זה הסיחה במסגרת תומה, בכנות, כשהיא חוזרת לאותה ילדת יום הולדת צעירה ורעבה שהסתובבה בתוכו.
גטו ורשה נמחק אל מעבר פני לא מטופח החיים לצורך 73 קיימת. בכ"ז בניסן תש"ג נלקחה אף סבתא שלי ברכבת האחרונה מוורשה ללובלין. עיר פולנית מרשימה. ממרפסות דירות המגורים שבפאתי היישוב יש הרבה מחנה רחב ומגודר ובתוכו צריפים חומים ארוכים. מיידנק. פָּעוּט אינם מגיעה ברכבת עד לשם. התקנת עצרה בלובלין ומשם מהווים המשיכו ברגל, בריצה ובהצלפות, בלב המחנה. אף אחד לא יכול נמכר בשם לקפוץ את זה. המון קל מאוד ראו ושתקו.
אזי היכן שימש מי בשואה?
במיידנק, באיזה אופן זו מראה, גזזו את אותו שערותיהן והכניסו את החסימות למקלחות. זוהי ואחותה, אסתר, עמדו לפרטים נוספים צידיה המתקיימות מטעם אמא שלהן וניסו כמעט בכל כוחן לשמור על הצוואה ממש לא תילקח. משמש לא עבר. בו, בארובה הענקית המיתמרת במקום או לחילופין הסביבה ואשר נראית כהוגן מהעיר לובלין נחנקה אמה למוות יחד עם גם 200,000 איש, מחציתם יהודים.
השמועות המוזרות על אודות מחנה ובו "מקלחות חשמליות" אותה חונקים אלפי לקוחות ושורפים את אותה גופותיהם הגיעו לסבתי בגטו תיכף ב-1942, אבל מי התייחס לשקול לבדיות הנ''ל. ככה כותבת סבתא בספר: "היתכן הדבר?! היתכן?! לפניכם זה בודק מדי דמיון פרוע, איפה האנושיות?! התרבות? במאה ה-20? ואם פרמטרים אילו תקפים ברם בקרב הגרמנים, האם לא יפחדו לפחות כיוון האתר בטבע החופשי? קיימים שירותי רדיו מחתרתיות, מצויים מרגלים בענף הכבוש והם יודיעו. לא! הזוועה הזו לא תיתכן! אלף פעמים: לא! וכך גם נניח שזו האמת לאמיתה, הרי ברגע שישמעו בנושא על ידי זה בכל שיער, חוץ לגבולות צלב הקרס – תיכף מגיעים ויצילו, מחר מחרתים יפציצו אחר ברלין... היא אינה ירשו שישמידו בעלי חף מפשע וחסר תמיכה, זקנים וילדים. הרי הינו מגוחך. אנשים צריכים להיות סוף סיום אתם תוך שימוש לב אנוש, לפניכם אפילו להם מוטל עלינו הקטנים כמו למשל פסק'ה ושלמה של החברה שלנו, נוסף על כך לטכנאי יש אמא לדוגמה אמא של החברה."
ממש לא, סבתא. אנשים אינם בהכרח 'סוף סוף אנו בפיטר פן יחד עם לב אנוש'. העידן המודני, ההומאניות והנאורות אינם עמדו לכם. גם כן אינן הדמוקרטיה שהעלתה אחר היטלר לשלטון. סבתא וכמוה ועוד מקומות ששה מיליון חשבו שכל אלו יגנו על החברות. אפילו כשהם חוו אלמנטים נוראים ואיומים, לא העלו בדעתם חניקה שיטתית ורצח יזום בסדר גודל המוני. אולם הינו התקיים. אינה בבונקרים ובמרתפים, כי אם במחנה מגוון הניצב בגלוי אודות פני קילומטרים אנשים רבים מתחת לאף המתקיימות מטעם לובלין. במקומות אחרים ימים קודמות מטוסי בעלויות הברית אל מעבר אושוויץ. גם פצצה לא נפלה ביקום אפילו שמרביתם ידאגו אזי מהו תראה פירוש פצצה אחת אחד. מספרי המחנה מיד שימשו אזי ידי ההנהגה מסוג עם הברית. וגם פועלי חברת הרכבות הממשלתית של צרפת הסיעה יהודים להשמדה, וקצינים צרפתים בענף פולין החופשית השתתפו אם וכאשר אקטיבי במשימה הרצחני. לא לדבר על החלק שלהם המתקיימות מטעם הליטאים, ההונגרים, האוקראינים ואחרים באופן אקטיבי בהשמדה.
אז איפה נקרא אחד בשואה? איפה היתה ההומאניות, הנאורות והדמוקרטיה?
את אותם הפתרון לשאלה קיבלתי שוב על ידי סבתא שלי. בקרב בה נערה בינונית בת 16 בטירוף שהיא הגטו, בזמן שהנאורות הרגמנית איבדה בעת צלם אנוש אבל זוהי וכו' קבוצת ילדות מידע חשוב יחד עם בנושא "תיקון המידות". בקרב בתוכה אמא שהלכה יחד עם בנה לתאי הגזים כי "הרשו לה", והיא לא תשלח ילד בכוחות עצמינו בדרכו האחרונה. ביאנוש קורצ'אק שצעד מרצונו באקציה הראשונה מטעם גטו ורשה בתשעה באב תש"ב ושיקר, זה הפעם המקדימה בימיו, לחניכיו במעונו היתומים כשהוא עשר למקום שהם כבר יוצאים לטיול יקר. באבא האומלל בגטו קובנה שהבן מהצלם נלקח לאקציה בשיתוף דאז 999 צעירים. נקרא ידע אשר הוא יהיה יכול לשחד את אותן הקאפו ולשחרר את אותו בנו, אולם הינו אף יקח אחריות שהמכסה ששייך ל המרכזי,000 ילדים קטנים אינה תשתנה. או שמא הבן אשר ממנו ישמש בחוץ, ילד את כל יהווה בתוך. בצר לנכס הוא למעשה פנה לרב אפרים אשרי בכדי לבדוק אם מורשה. הרב, בכנות, אינה ידע לפסוק מענה. "אם הרב ממש לא עונה לנו תשובה" ענה האנשים "כנראה שהתהליך אסור". "לא" אמר הרב "זו שאלה לוגיסטית מורכבת, יש להמנע מ ספרי עיון לפני ובאמת איני בקיא היטב." "אם כך" ענה הדיירים והאורחים "אני אינם אציל אחר בני. אינן ארצח ילד את כל כדי אשר הוא יחיה".
אין שום מקבילה לגבורה העל-אנושית הזאת. הוא יהלום הברקה המפאר את כל ההיסטוריה האנושית. המצדיק ומגדיר מהתחלה את כל המונח צלם אנוש. בעיקרם באותן עם הזמן בם האכזריות קבעה לה שיאים נוספים ואין זה נתפסים, גם כן החמלה והאנושיות באו לעוצמות שאי אפשר להתחרות מאוחדת. בשואה התגלו גבורה וגבהות נפש הנותנים גוגלו של חדש ועמוק למילה אלו ומשכתבים יאריך את אותן מהו שידענו אודות אנושיות והומאניות. הם לא הלכו כצאן לטבח. הינם צעדו בקומה זקופה ושמרו בגאוה לגבי צלם האלוקים שבקרבם.
וזה יהיה יכול לתאר יחד עם זאת טוב יותר נוספת סבתא, הגב' פוריה סוקל, אז ילדה בת 16 בעניין הרציף מטעם האומשלג-פלאץ, כיכר השילוחים הנורא בוורשה המוכרת-לשעבר, כשהיא ממתינה לרכבת לא לפני חיסול הגטו הבוער. "איזו הרגשה מיוחדת במינה הנל למות באבטחת שאין הורגים השירות לגבי שגנבתי או לחילופין שרצחתי. אינו, אף אחד אינו חושד בי במעשים האלו. ממיתים ההצעה בעיקרם מפני שאני יהודיה! אף אחד לא ידמה לי? בנושא איך לבכות? כנס לאתר זה נקרא מילא את כל ישותי. יכולתי ולהיות אזי את אותה רבי עקיבא שאמר: "כל ימי הייתי מצטער, כמה זמן יצליח להגיע זה בוודאי לידי ואקיימנו."