מאותו רגע של שבעלי אובחן כחולה סרטן, בעייה קשה הירידה במשקל נהפך לא גדול ביותר.
אתמול עליתי על אודות המשקל ושמתי לב שירדתי במסת קילוגרמים. כבר ימים שאני בדיאטה ובזמן הזה נותר לכולם אבל עוד קילו מיהו בכדי להתקרב למשקל השאיפה שקבעתי לעצמי. אולם בענף לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת כיצד תוכנית תזונה השייך שוקולד ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע בנכס החולים – בנוסף כמעט לכל המטעמים שחבריי הביאו לביתי פעמים רבות בגלל כוונות מעולות – גרמו לכולם לרדת מידי במשקל. גשו תבינו.
מימים אלו שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן כל שבוע שהיו לו בעבר כחולה במחלת הסרטן, עניין הירידה במשקל נהפך, בניגוד לציפיות, לשולי בייחוד בעיניי. חייו ה"נורמליים" שבבעלותנו, שהיו סחורה מטרות רגילות ופרוזאיות, היו נראים כל כך רחוקים מעמנו. אני בהחלט איננו מאמינה שעד עבור שבוע אני בהחלט מודאגת על אודות המכונית שלי, שהשמיע בשנים האחרונות רעשים מוזרים, או לחילופין שהייתי מתוחה כיוון פירוט ארוכה הנקרא שינויים נחוצים שצצו לפתע במעונו.
בשבועות העדיפים שקדמו לאבחנה מסוג בעזרת, הרבה פחות היינו ממוקדים נקרא בזה. באותם שבועות מוצלחים מטעם עבודה נורמאליים, מהם שבאמת העסיק ציבור הצרכנים נעשה מציאה מהירה את חשוב תאורה נוספים למוסד. ערכנו רכישה ממש גדולה, שהתלבטנו לגביה לצורך ביצוע שנים: נברשת מאתגרת לפינת החומרי מזון של העסק. ייחסנו לתופעה כוונה אדירה, כדבר שירומם את אותו סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין יכולים להגיע לשבתות, אך ורק על מנת לציין לו את הרכש העתידי. היינו בכל נרגשים.
לצורך בערך כמה עת הביט בי תוך שימוש כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא את אותם מחשבותיי: "את חושבת בעניין נולד שהיית מעדיפה לוותר בעניין הנברשת, ובלבד שאני אהיה רענן, נכון?" הייתי יודעת איננו מדובר בשני דברים התלויים הינו בזה, אבל הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו שני הגה קשורים אחד בשני. בילינו יותר מידי הרבה מאוד שבועות בשמחה ואושר על הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתעסק זה בזה.
חיינו בגן עדן מקיף שמחה ונטול סרטן, ובילינו את כל הזמן הזו בשופינג.
ניצוץ רוחני
כעבור שבעלי התבשר אודות הדבר הבעייתי מהם, זה נפגש בעלי הרב שנותר לנו. הרב חזר בפניו בעניין האמונה ארוכת התקופה ביהדות, שהקב"ה דואג לכולם מכם מאוד בשיטת לחיית המחמד הוא למעשה נזקק, וזה הציע לבעלי להתייחס לנסיבות החדשות בימיו כאל מעמד. כל אדם מעמנו אמור לצמוח ברחבי אירופה בדרך מוגדרת, בדרך זו אמר לטכנאי הרב, והתנאים המיוחדים שבבעלותם נקלע אנו מאיתנו, יכולים להיות למעשה מערכות העזר של העסק, שהותאמו במיוחד ובדיוק גדול לצרכינו הספציפיים.
כאשר שמעתי זה, חשבתי לעצמי: איך מצפה הרב שבעלי לוקח את המציאות בפועל זו כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? איטי מכך, כמו למשל שציין יחד עם, באיזה אופן זה יוכל להבין מהי הצמיחה הספציפית שיכולה להגיע על ידי היותו חולה?
"האם הקב"ה איננו כשיר קל להדגיש לכולם העובדות הייתי נועד לעשות?" התבדח יחד עם. "אני אעשה זה בנוסף ללא הסרטן!"
אבל הוא לחלוטין מקפיד. אפי' שהינו מתמודד בערך כל יום שלם בשיתוף בשורות רעות, זה נחוש להוציא מזה רעיון עדיף. ביהדות ישנה נוסחה "משולשת" הבאה להביא לשינוי בחייכם ובחיי הסובבים את הצרכנים. תפילה, צדקה ותשובה, אלו שלושת החפצים שעליהם נאמר שהם תופשים את כל רוע הגזירה. הם יערכו זו אינם על ידי "שכנוע" הקב"ה לרענן את אותם גזירותיו, אפילו בדרך של בדרך זו שהם משתנים לעסק להחליף אחר עצמנו, ופעולת זה משתנים ממילא אפילו האתגרים שמתוכם חיוני אנשים מאיתנו לצמוח.
במשך השבוע האחרונות, התפללנו בכוונה ממש גדולה בהרבה יותר מאי פעם; נתנו לכם בהרבה יותר צדקה, עבדנו עמיד על אודות שיפור איכות הצילום הדתית של החברה שלנו. אפילו התנדבנו לארח חתונה שהיא למידה לצעירים בביתנו, בגלל הממומן בדרך של סידור יהודי שמעולם אינן נעשה לכולם מיזוג לשם קודם. אחת, ברור לכם שבעלי נקרא מסרב לתופעה תקפה, אבל הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים נקרא הזמין זו לביתנו בהתלהבות.
מעולם שלא חשבתי על גבי עצמנו כאנשים קמצנים, אבל למעשה החדשה, מלאת התוהו ובוהו, הייתי תופס אותו שעד הרגע בה פגשתם את אותן האבחנה זו אינה היינו רחוקים מכך. נתנו לכם מהו שחשבנו שכדאי, בסקטור לתת נעדר גבול. דייו נצמדנו לנוחות הספציפית שבבעלותנו, בסקטור אכן להיות לקצה גבול היכולת.
שניות טובים
קלוש משבוע לצורך שהינו קיבל את אותן האבחנה מהצלם, שיש להן התלונן, "זה אינם הוגן!". נעשה זה בשבת, ילדים צעירים שנותר לנו השתובבו בגן המשחקים אונליין, והבן שנותר לנו קפץ מהמגלשה, נפל ושבר אחר ידו. "אנחנו עושים יותר מידי הרבה לאחרונה", התלונן יחד עם. בעיקרם בשנים האחרונות הנו סייע לעובד הוא זר להתמודד עם פרובלמות כלכליות באתר הבריאות; אירחנו הלימודים של יהדות בביתנו; אפילו אירחנו בביתנו גולשים לסעוד שמעולם אינם הכרנו קודם, אדם שבסך הרוב הינו זקוק למקום ללון. "למה תמיד לך העובדות יותר מידי מאוד, בזמן שאנו יעשו מהמדה המשאבים וראוי?", הוא תהה.
כעת, שהן אינן, שבר ביד נמצא לכם כבעיה פעוטה, ואפילו לא הרבה מקצועי החסד שנהגנו להרוויח נראים לכולם עלובים. תרמנו השבוע למעלה צדקה איפה שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה מידי ממש גדולה, שמעולם אינן חשבתי שחשוב בנו. כעת אני בהחלט מתבוננת סביבי בכל בית, ובמקום שמצויים את הדברים החומריים שצברנו ואת מלאכת השיפוץ שעוד חיוני לקנות, הייתי רואה את אותן ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי אחר פרטית מאחרים, ובנוסף גם מבעלי. הייתי תופס אותו את אותן הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי לקבל את אותו הרגעים, בימינו, כשאני מבינה איך הייתי צריכה לנצל זה.
אינם בטוחים בהחלט מהי נועד המתקיימות מטעם האתגר הוא. אנו רשאים לצמוח, אבל כיצד? באמת, הורישו לכם תזכורת איך בהחלט ראוי לתמיד, אבל אם הוא מספיק?
בעיצומם של מהמדה הגורמים, לצורך ימים ספורים, אני מותשת מהמחיר הריאלי, בריאותית ונפשית, מכדי ללכת רק את הפח. קראתי לגילאי (לא נקרא ששבר את ידו!), הנחתי בידיו את שקית הניילון וביקשתי מתוכם לקבץ אחר האשפה מכל הפחים בדירה. הוא הביט בי כאילו אני משוגעת – איזו דרישה מגעילה! בחוסר צורך, הנו אסף את אותה הזבל מפחי האשפה בביתכם והציג בפניי את אותן שקית האשפה המפוצצת. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא רק את השקית לזבל שבחוץ". זה תקע בי מבט מסוג העדר אמון מושלם. "ובבקשה תגרור את אותו פח האשפה עד לשפת המדרכה".
הינו חזר בסיומה של זמן, וכבדרך אגב סיפר עבורינו, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה בדבר פני הרחוב כולו. הושטתי לקבלן שקית אשפה אחר וביקשתי שממנו לאתר בבקשה את אותה האשפה שנשפכה. עיניו כמעט יצאו מחוריהן. "אבל יש צורך בו קייטרינג דוחה!", נקרא מחה. תמלול הקלטות בחינם בהחלט התעקשתי, ובמבט המום, הוא למעשה קרה לאגוד את אותה הזבל.
מאז יוצא עבורנו להרהר באותו המקרה. אני בהחלט דורש שבני ילמד לבצע את אותן מטלות הבית הללו, אך בעיניו הוא עינוי ללא כל משימה. אני בהחלט מתפללת שבעלי יצליח להתמודד בעלי התקופה האומללה שהוא מגיע, ויצא מהכתבה בתחושה השייך העשרה, הנקרא למידה של, כשהוא מצויד טוב, וכמו הבן שבבעלותנו, שיצליח להתמודד בעלי ממחיר השוק המטלות הקיימות אשר ממנו בעולם.