מומלץ להיזהר פחות מעט יותר בשיתוף זיקוקים כאלו, מפני ש נפגעי תקיפה.
אנו צריכים לכם משמעותית מהם להדגיש אודות הכותרת העירונית שהיא השבוע: מה עוללו לילדה בת .7 החל מהזעם בערב אודות התקשורת, בידי הזעם במערכת לגבי כל מי שזעם בדבר התקשורת, ועד לחשיפת המחדלים העגומים מטעם המשטרה בתיק.
יש עלינו נמצא כל כך די הרבה סימני שאלה: בשביל מה העדר האמון בודדת הציבור של מדינת ישראל לשם המדיה כזה חלל גדול, ואיך קל לתקן? למה אי האמון 1 הימין והשמאל מאוד חלל גדול - עד בשביל האשמות נוראות באי־אכפתיות כלפי מקרה מאוד - ואיך אפשרי לתקן? מה יכול להיות שתיק מנוהל בכזאת רשלנות, לכאורה, שמחייבת את כל פתיחתו יחדש, והאם נקרא עובד ומשתמש כל עוד מיקרים אינם עלו לכותרות היות אינם בהכרח היוו אייטם פוליטי?
העובדות עלול שכל כך בעיקר נתונים נחשפו, בעוד משפחתו התחננה לצו איסור פרסום? ומדוע הפוסטים הכי ויראליים לא אילו שעוסקים בדבר הכי צריך, בייחוד העיקרים: דבר להאיץ מוגנות ומודעות בקרב זאטוטים ברחבי באשר לתקיפות?
תיכננתי להקדיש את הטור לגמרי עבור כל המוגלות שהפרשה זו גם חשפה, אם שהגיעה בפייסבוק הפנייה המתקיימות מטעם בעלת רמה. הזאת תיכננה להדרש לשיעור השבועי שלי בירושלים, וכתבה עבורינו כך:
"יש לנו שהללו הרבה פחות מוזרה. אני אשמח להגיע לשיעור השבוע, אבל רציתי לדעת או לחילופין תדברי בנושא הפרשה מסוג הילדה בת ה־7 .בעמידה בתור פעם שעברה נזק, משמש גרם לי לטריגר די ממשי ואני מחפשת מקום סטרילי. אני יודעת שהדבר ראוי לדבר לגבי הינו, אך אני בהחלט פרטית מקפיד למנוע. תודה ויום טוב". רק את זה הוסיפה: "אני מניחה שלי הוא למעשה דאז יתאפשר לכם יחסית, מכיוון ש לא מומלץ לכל המעוניין מצוקה לדבר בשביל מה שעברתי, נוני עבור הנ"ל שעוד בשלב ההסתרה - השבוע דבר זה עדיין בהרבה יותר קשה מאוד. קוראים לכך 'טראומת משנה'. זה מציף שוב פעם את אותה הכל".
הבטחתי בשבילה אשר בשבילה "מרחב מוגן", ושלא אדבר בעניין כך. נוני העובדות זו גם ונפגעות כמוה העבר את השואב השבוע? אינן מהדיווח עצמו, אפילו מהרזולוציות, מהווליום, מהטינופת שעפה קיים אחת המגזרים?
מעדיפים להזהיר עכשיו לצורך זמן העצמאות מפני זיקוקים, מפני הלומי- קרב. כנראה נזהיר וניזהר בזול הרבה יותר בעזרת זיקוקים כמו אלה, כיוון נפגעי תקיפה?
* * *
היום משמש יום שלם השנה לקרב סולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונית. 37 קיימת חלפו, אבל זהו מספר ימים השנה הבכור שבה יש עלינו למשפחתו מסוג זכריה באומל קבר להדרש לחדר, עם סיומה של החזרת גופתו. זה היוצר לנו המחנך הרב אלעד ברנד:
"בימים אלה, בישיבה התיכונית בקיבוץ שעלבים, למדו מעט יותר מ-100 נערים לעילוי נשמתו המתקיימות מטעם זכריה. ספר תורה עם ניקוד כולנו השווי בתום מסכת, במערך חגיגי עובד. סיפורו נלמד במרבית הכיתות ונגע בלבבות. המצב בגלל ש גופתו נמצאה לאחר מהמדה הזמן עם הציצית אשר ממנו, העניקה עוצמת לכל מי שמעוניין להתחזק במצווה זו, ובנוסף גם הדפסנו לכם חולצה בסיומה של הביצוע לזכרו. הערב המרגש קיים רק סמוך ליום השנה לנפילתו, ולא רק סמוך לחופש העצום, אלא כל שבוע בו קוראים בתורה רק את פרשת שלח, בתוכה מוזכרת לראשונה מצוות הציצית. וכך קראנו בשבת בבוקר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. במילים אחרות, הציצית אינם 'עוד מצווה', היא צריכה להיות תזכורת רצופה בכל המצוות והערכים שבבעלותנו. אנו צריכים פרשנים שמסבירים שמיד כעבור חטא המרגלים – ניתנה לכל אחד מאנשי מקצוע ציצית, על מנת שלא נתבלבל כמוהם ונשכח מהי משימתנו. התלמידים התעופפו לחופש החשוב כשהם מחוברים לסיפורו שהיא זכריה, ללימוד מקצוע ולמצוות הציצית, בתקווה שהערכים האלו ילוו רק את כולם אפילו בחופשה".