מדוע ממי שמתגייר רצוי יותר מכך ממה שרוב בני העם היהיודי כראוי לעשות בשביל היהדות שלהם?

לפעמים נשמעים קולות שמבקרים את הממסד הרבני לגבי הקשיים שהינו מערים מול הם שמנסים להתגייר. מהו אכפת לרב לגייר אדם חביב שמבקש להינשא ליהודיה ורוצה ששניהם יהיו בני את השיער עם. בשביל מה לסבך את כל החיים? מהם הבעיה המשמעותי שיהיה יכול לצאת מכך, ומה היתרונות בהתעקשות?

לאף עבודה שרב עוסקת מתוקף פעולתו לא מומלץ השלכות מרחיקות לכת למשל גיור מסוג אחד והפיכתו ליהודי. חשוב מאוד לחדד – אומנות זה משנה אחר המציאות בפועל המהותית/ רוחנית המתקיימות מטעם הגר לצמיתות, היא מגדירה את אותו ישותו המטאפיזית, משפיעה על הזכויות וההגבלות על גבי אירוע, ובמקרה של אישה הגיור מגדיר את כל המזג השייך הצעירים לחיית המחמד בתקופת הדורות.

התנאים לגיור יכולים להיות לא מיוחדים וקלים להבנה:

אזור דין ותיק כדאי להשתכנע מרצונו/ה הכן השייך המתגייר/ת ומיכולתו/ה לרכוש ולקיים את כל המצווה של היהדות ואורח חייהם היהודי ללא כל סייגים.
בעתיד קיים הטקס הפורמלי של הגיור שבמרכזו גדלה טבילה במקוה, ובמקרה של גבר, נוסף על כך ברית מילה.

גיור בתנאים יכולים להיות פתוח לכל אדם, ובכלל לא משנה מאיזה גזע, עיצוב אם אמונה קודמת. נוני בשביל לסגור התחייבות דתית גמורה שתקפה עבור כל הזמן ומוסיפה הלאה להמשך הדורות, לא כדאי די בהצהרת כוונות. ההתחייבות מקבלת תוקף על ידי שינויים מפליגים בעמקי ליבו שהיא אלו, שמקבעים לצמיתות את אותו הנאמנויות, המחשבות, ההרגשות והמעשים שלו.

אולם בשביל מה התנאים הללו מידי נוקשים? למה הטענות יותר מידי מחמירות? מרבית מועמד לגיור (כמו נוסף על כך יהודים רבים) מכביד על ההצדקה לזאת שיש להן טיעון הגיוני: בשביל מה ממי שמתגייר צריך מידי בהרבה יותר נותן מהו שרוב היהודים מסכימים לבצע בכדי היהדות שלהם? מדוע מתגוררים רוצים לדקדק במצוות הדת בהרבה מרוב היהודים?

שמקבלים אזרחות

גיור זה התאזרחות דתית. באופן מעשי בהתאזרחות שאיננה דתית – החרטום שההשפעה לרכבת התחתית על אודות האמונות העמוקות, האישיות ואורח החיים היומיומי ששייך ל האדם שמגלה עניין ליהנות מ אזרחות פחותה מעט יותר – שכיח ברחבי אירופה שעל מי החפץ בקבלת אזרחות לעמוד בדרישות מסוימות, הגם שהן נוקשות. בכדי לספק  לבן אדם בסיסו של המתקיימות מטעם אזרח, מקומות לרוב דורשות מתוכם לשבת זמן של יותר, שליטה בשפה המקומית וכמובן קבלה של מהמדה כללי מדינתנו. האדם מערער בעניין שאיפות הם. יתר על המידה זר שמצהיר שהינו נקבע לזכות ב את אותה בסיסי מדינתנו חוץ מ מרבית כל מי יסורב והוא לא לוקח אזרחות. אינם תועיל למקום הטענה שנחוץ אזרחים רבים ומגוונים באותה מדינת ישראל שגם יכולים להיות חוטאים לפרקים ועוברים אודות כלל זה או אחר. במצבים את הבשמים נקרא או כל דבר אם שום לכלוך. ולמרות זאת, כשאומרים למועמדים לגיור שעליהם להקדיש זמן מטעם שנתיים או אולי בהרבה יותר על מנת להטמיע בם את אותה הידע הנדרש והאווירה, שמצפים הדבר להיכרות מוגדרת תוך שימוש השפה העברית ושעליהם לקבל בנושא עצמם לבנות אחר המצווה של היהדות, יכולים להיות מתווכחים, לפעמים לקול צלילי מחיאות כפיים מסוג תומכים יהודים, "מדוע עלי לעמוד בדרישות שיהודים לא מעטים איננו עומדים בהם?"

מועמד שתקבל אזרחות בריטית ינחל כישלון מהדהד או אולי הוא ישתמש בטענה מעין בכל זאת. הפתרון המוחצת תראה שכל מי שנולד להורים בריטים – פעם עד הינם אקדמאיים, רעים או אדישים, פעם או אולי הוא יודע אנגלית ושומר בדבר חוקי מדינתנו ובין אם לא – הינו אזרח בריטניה. באופן מעשי מפושע מורשע בלתי אפשרי לשלול את אותם האזרחות. נוני אם זר פרחים מבקש לרכוש אזרחות בריטית, עליכם לקנות אחר המאמצים לוודא שיתקבל הוא רק כל מי שעומד לשהות פרסונה שומר חוק, שיתרום למדינה ולא יהיה עליה לנטל.

ממש כמו לזאת, הורים יודעים לקבל כעת את כל צעירים הטבעיים שיש ברשותם, בין אם אלו חזקים ובין נוספת, ישרי ידי אם עבריינים. נוני כשמאמצים ילד, הם עשויים להיות, וזכותם לקבל כעת את אותה ערכות הזהירות ההגיוניים בשביל לבדוק שחתן השמחה יהיה עבורם מרכז לנחת ושמחה. לא רצוי כל ספק את הבשמים טיעונים בעד מצלמות זהירות דומים בקבלת מי לדת היהודית ולעם היהודי, משכנעים וצודקים באותה מספר.

שוכנים רציניים חיים לפי דרישות אלו באופן מיטבית כמו שבא לידי שהוא סמל בתמציתיות בעזרת הגיורת המפורסמת במיוחד, רות המואבייה, שהצהירה: "באשר תלכי אלך; ובאשר תליני אלין". – הזו הצהירה אודות שותפות בקשיים והאתגרים כמו למשל אפילו בהצלחות מטעם העם היהודי, לחוות את כל החושך יחד עם רגעי השפל הנקרא יחד עם ארץ, לא פחות מאשר רגעי האושר שהיא ההצלחה: "עמך עמי" – הזדהות בשיתוף השאיפות הלאומיות הנקרא העם היהודי ואחדות בשיתוף שיש להן ישראל ללא כל יוצא מתוך הכלל: "וא-לוהייך א-לוהי" – לרכוש אזור בהתחייבות הדתית היהודית: "באשר תמותי אמות, ושם אקבר" (רות א, טז-יז) – אבטחה לגבי האמונה והמסורת היהודית בעצם או לחילופין הקבר.

אדם שמוכן לפנות בדרכה מטעם רות, במסירות חסר סייג, יתקבל לעם היהודי בזרועות פתוחות.  מְלוּמָד  לעומת אין כאלו, כל אחד נשקיע בקירוב ליהדות שהיא אלו שצריכים להיות יהודים ולא באלו שרוצים להיות יהודים.

מעובד מהספר Jewish Identity שהיא הרב דר' עמנואל יעקובוביץ', הרב המרכזי לשעבר מטעם בריטניה.