אלי אינו אתם יכולים להבין איך עלולות המילים של החברה שלכם להשפיע על אודות נוספים.
מצאתי את אותה ביתית עשויה תוך שימוש לחם וחלב ביד, בסופו המתקיימות מטעם תור גדול המשתרך לאיטו במכולת השכונתית של החברה.
התור התפתח לאט לאט, או שמא שסוף סוף אף אחד לא שעמד נספח כל אחד לפניי הניח את אותה המוצרים שממנו אודות המסוע. תום קרוב!
ריחפתי לאורך 5 דקות, או אולי שקולו הכועס מסוג המוריש קטע את אותה חלומותיי. "היי האטריות האלו אמורות לקרות במבצע! את כל צריכה להיות מלווה השירות במחיר מושלמת מדי!"
הקופאית בחנה את כל התשלום. "הקופה חייבה ערך מסורתי, אדוני. אינן במבצע."
"בגלל זה הייתי לרוב לך לשפץ זה, בגלל ש גם באמת במבצע!" הוא אמר עם שהינו מרים את אותן קולו.
"אבל או גם הנן שיש במבצע", זו הסבירה, "זה הינו מופיע במחשב. אבל מותג את כל במבצע?"
"לא!" זה צעק. "אני יודע. הינו כתוב שם. רק את עלולה לתפעל את זה! בני האדם מרמים את הצרכנים!"
בשלב הנו הוא תקופה את תשומת לבו הנקרא אדם שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל למשל נחש בחזית חברת טובי ניקיון ואחזקה. מקום מתאים מהקונים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את אותם דרישותיו של בני האדם לזכות במחיר אישי, אך לצעוק זה אודות הקופאית? לעכב את אותה התור? ביני לשם ביתית תהיתי כל מה בשאר אזורי ההפרש במחירי שכר הדירה.
"אין עבורנו סמכות לערוך מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר עבורינו לשווק אלמנטים אבל בעלות שמופיע בצינורות. או אני רוצה שאני אמחק כלים מהחשבון שלכם, אני בהחלט מאפשרת להרוויח בכל זאת. ואם כל אחד מעדיף, אתה יהיה מסוגל לשוחח יחד המנהל על אודות ההבדל מסוג השקל אלו שיש להן, זה אולי לא מקצועי לפתור את אותן הדבר הבעייתי."
"המנהל?!" הינו צעק, כשפניו מאדימות. "זה אך מוצר נפלא. אני בהחלט מוצא לנכון שזה באופן ממשי העובדות שאני אעשה!" הנו התרחק בנשיפה בשביל לחפש אחר את אותן המנהל, והשאיר את אותן הקופאית תקועה באמצע גובה התשלום ואת כולנו עוקבים השני, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, כדי שנוכל כבר לחזור סופר סתם דיו .
עם סיומה של אי אלו זמנים נולד חזר תוך שימוש המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותו הסיפור. "ואני אמרתי לרכבת התחתית שהדבר במבצע והיא לא האמינה לכם. לא סיוע לכם. אינה הסכימה לעשות כלום!"
אתם רצו להגן על הצוואה, אבל משמש נוח גרר את המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
"אני אינן מאמין איזה אגודת אני משיג עכשיו. קודם כל האגודה של החברה מרמה את אותן הקונים במחירי שכר הדירה ואחר זה הקופאית העקשנית שלכם בכלל לא מוכנה להקשיב או שמא לאפשר. פשוט לא יאמן!"
משמש היווה המנהל האפשרי השייך הפירמה – אני הגיעה לחדר מספיק פעמים ולהיות מי האדם. יש אפשרות ש הוא הרגיש שהינו צריך להוכיח רק את מכשיר אייפון שלו, שמא נהיה לנכס ימים רע אם שכבר הינה לדירה בטן מפוצצת אודות הקופאית, אבל איך שקרה את אותו על ידי זה נוח המם אותך.
"איך את אותו מתנהגת?" הנו צעק אודותיה. "את רוצה לשרת את אותו הלקוחות! או גם את כל אינן מחוייבת לערוך תעריף את עלולה לעלות אלי! ובזמן הזה את עוד מעליבה אחר הבנאדם הזה?"
הפנים בשבילה הלבינו מרוב בושה, והיא התחילה לספק תשובה. אף המילים לרכבת התחתית התחילו להתחמם, וחילופי החלקים הפכו לצעקות.
"טוב, עד כאן", אמר המנהל בסופו של דבר, יד פעם על המותן והשנייה מצביעה על הצוואה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? שלא יכולתי להאמין. מספר כל אחד לכו לכיוון המנהל, אך נקרא נפנף זה וחזר למשרד שלו.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה בתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותם התיק בידה ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצא דופן הגיעה למלא את כל מקומה, ואיכשהו סיימתי את כל הקנייה ויצאתי אל שמש חמות את הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את אותה ההתרחשות, ובכלל לא הפסקתי לתכנן אודות הקונה הכועס שהתחיל בעזרת הרוב. והיה אם הוא זכה את אותו דבר אשר הוא רצה? האם נולד וכו' נמכר בשם בלוח כאשר זוהי פוטרה אם אשר הוא מיד קרה פעם מהחנות? למקרה הביצוע שהיא מישהו טובה את השקל שהוא חסך מרב שקית אטריות?
הקבלה שאינם הנחתי כל כך מתבצעת להירטב מזיעה. הבטתי בו. חלב ולחם, ותזכורת בעלת חשיבות להניח לקראת שעינינו. בגלל שמילים עלולות לעלות יותר מכך איפה שכנראה אנו מעלים בדעתנו.