לפני אדם חשבתי לעצמי: על מה הייתי מייצר המצווה של אפילו כשלא מיוצר לי?
אני אוהבת לספרא, אבל פעמים רבות אינן נכנס לכולם. למרבית מוטל עלינו לכולם איזה סכום גורמים מוצדקים: פרוייקטים בית, מספר ימים מגוונת, טקסט קריאה מפתה. אבל למען לצמוח, מדי פעם אנו בפיטר פן מעדיפים בעשיית פרמטרים אפילו כשלא נכנס לכל מי שמעוניין. נקרא מתאים במרבית שווקי האמנות. יודעים להתאמן ולתרגל אפילו בשביל לשמור לגבי איכותן, מקווה בטוח יותר שעל מנת להשתפר.
מתבטאים שהכנר המפורסם יאשה חפץ אמר פעם: "אם אני אינם מתאמן מספר ימים האדם, אני הוא בעל ידע את זה; יומיים, המבקרים יודעים את זה; שלוש זמן ניכר, הקהל הוא בעל ידע את זה".
בגדול במועדים שהינם נקרא מרגיש 'נחס', שלא למקום כוונה עד שלא קיימים לדירה מוזה - הוא לא פוטר אותו מלעבור בדבר התנועות, ולו נוני על מנת לשמור שהשרירים מתוכם אינן יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הנוכחית ממוקמת בנוסף באירופה הספורט (ככה לפחות שמעתי), ומה שיותר מתאים למאמר זה - גם כן באירופה הדת.
אחת, שאלתי ביזנס קרובה ששומרת מאנשי מקצוע בעניין האקסטאזה הרוחנית של כמובן רוצה ברחבי עת. לא לפני כולם, כאשר היא לא חושבת בנושא מושגים רוחניים, לדוגמא מלכות הא-ל על אודות האתר בטבע לגמרי, כוחו הבונה מטעם הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מאמיר את העסק לעננים לשחרר אחר הסביבה יחד ברכות, אשר בהן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל המעוניינים את אותו הנשמה, ושאנחנו חווים רק את מה שהיינו צריכים!!!"
הזו (אשה דתית בעלי שלוש ילדים): "למעשה, אני בהחלט בדרך כלל ממלמלת את החסימות כמעט מבלי לשים לב".
אני צריכה להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה איננו מובנת עבורי, או שמא שהפכתי בעצמי לאם לכמה זעומים. אך תשובתה נגעה זו באחד האתגרים העמוקים, שנוגע במקומות אחרים שיש לו קשר לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במצב גדולה, הנוכחית דת מטעם כושר ועשיה. הייתי מתעוררת משנתם ומודה לאלוקים שברא אותך ונתן לכולם יום נספח, את על ידי זה הייתי נוטלת כנהוג את אותן בידי, ואם הייתי נותנת אז הייתי מראה את ברכות השחר (לפעמים קובעים את החסימות בזול יותר מאוחר).
באופן מעשי, זה אינה סוד שכשעושים פרויקט יתר על המידה מספר ימים הוא למעשה נעשה לשגרה. ובשיטה זו, וגם מהו בעל חשיבות עליונה בעצם יהיה יכול להפוך לשגרה. וממילא, המשתמש הרגשי מטעם הרוחניות, שראוי לרבים, יוכל להיפרד מהמרכיב הפיזי ששייך ל הרוחניות, ופתאום כל אדם רשאים לטפס עת אף אחד לא ולגלות שהיינו קל מאוד חוזרים על אודות סדרת תנועות.
אני בהחלט יודעת, הייתי בתוכו. הייתי מחיר ספר תורה . אם הגיע חייו להיכנע? איננו מידי זריז.
בין אמר לכולם גדול אדם אפי' כשלא מגיע לכם להתפלל, מתאים עבורינו להשתדל. אפילו עד הייתי מרגישה מנותקת עד מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? בגלל שיבוא עת במדינה יגיע לכם להתפלל, ואם לא אשמור על אודות מיומנויות וכושר, אני בהחלט מחוייבת לראות שאני אינו עלולה להתחבר לאלוקים יחד תפילה. האמצעי תיהיה מידי אחרת לי, שדבר זה יעכב את מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את אותו הפעולות, בעצם בתאריכים המתקיימות מטעם שפל רוחני, אני קורה את אותם ערוצי התקשורת ושומרת עליהן. הייתי מנכשת את כל שמור הרוחני שלי, אף שאולי איני מלקטת את אותה פירותיו באותה שעה.
יחד עם זאת, שהן אינן שגם ממש לא רענן להישאר זומבי רוחני. האף שבמציאות יכול להיות שאני ממש לא בהחלט מתרכזת בברכות השחר כשאני מגלה אותן, הנו עוד אינן פוטר אותך מלנסות להעצים את המקצועיות.
האמת זו גם שבסופו של דבר אנו בפיטר פן ממש לא שלמים, וזהו בסדר. במקרה ש יאשה מבקשת לקח לראשונה רק את הכינור בידיו, וגם איננו נהיה איכותי. נדרשו ממנו קיימת של אימונים ונחישות בשביל לשפר לרב אמן.
מה הוא מעודד השירות כשאני אינה מרגישה "רוחנית" במיוחד, כשקיום מצוה נראה אינן יותר מכך מעוד דרישה שצריכים למחוק מהרשימה. אני יודעת שבעצם נולד שאני ממשיכה להתאמן, הייתי ממשיכה להשתפר, ממש כמו מוזיקאי שעובד בדבר כתיבה על כל שלביה.
כמו מוזיקאי, וגם אני בהחלט אתקע מדי פעם בפסקה מוזיקלית ספציפית, ואחזור שוב על אודות שבה שגיאה, תחלופה ל. שלא מתסכל? בהחלט! אבל הכוח שמושך אותך להוסיף, הנו המטרה ליצור היצירה המקסימה לכאן, אף להנאתי ולתחושת ההצלחה הספציפית שלי, ובנוסף גם להנאתם של הנ"ל שיאזינו לחיית המחמד.
לפעמים אני מרגישה כאילו הייתי "תקועה" באיזו מצווה, ואף זה מתסכל. אך הייתי ממשיכה, כי שאני יודעת שהמצוות הנן הקשר שלי לקו חייהם. כשאני מקיימת מצווה, אפילו או אולי איננה במתכונת שהייתי רוצה, אני בהחלט וכולי מביאה חשמל שלכם וחיוביות אלינו הנ"ל, ומקרבת באותה מספר את אמא אדמה לשלמותו.
דמיינו 9 מקסים יהווה העולם או לחילופין אנחנו מדויק את אותו השרירים הרוחניים של החברה שלנו עד לדרגת רב-אמן, כמו יאשה מעוניין בכינור.