"באותו רגע החלטתי, שאצלי לעולם איננו תיפסק השרשרת – לעולם אינה אנתק את אותם ילדי מהעם היהודי".
לאורך קשר חופשית בשיתוף סטודנט עמית, במכון לרפואה במוסקבה, נפלט מפי החוק הבא: "שמעתי ב-בי.בי.סי, שבאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, נתפסה פריצת דרך בחקר טרשת העורקים". כבר נשכתי את אותו הלשון.
שימש זה בשלהי המלחמה הקרה. היחסים תוך שימוש המערב שיש עדיין מתוחים, אבל "הפרסטרויקה" מסוג גורבאצ'וב, הכריחה לאזרחי רוסיה לכלות את אותו הזהירות לפרקים ובגלל משפטים אומללים, למצוא את כל עצמם לפתע, מאחורי סורג ובריח.
אנדרי לנוכח עם סיומה של בעיניו החתוליות, במבט מסוג טורף אכזרי. ניסתי לשווא לטשטש את אותו המשפט בעת האחרונה, בלהג בלתי פוסק, "אני אינו שומע שידורי מלבד, בין במקרה, ידיד שלי הפעיל בטעות רדיו יחד עם גלים ארוכים...". ואז סיימתי את כל השיחה בזמן מועט וחזרתי לחדרי במעונות הסטודנטים.
"אנדרי הוא למעשה חבר מצויינת, אנו לא ילשין עלי", נאחזתי באופטימיות, כטובע הנאחז בקש.
מעטפה מסודרת ציפתה לכולם למחרת ביום בעניין שולחן הכיתה: "עליך להתייצב באוויר ההנהלה בשעה שתיים", נוצר בכל שיער, כשחתימתה הנקרא יבגנה פרומקין, מנהלת מכון הרפואה, מתנוססת בתחתית ההזמנות לאירועים.
"שמעתי שאנחנו מקבל את לשידורי הבי.בי.סי", פתחה יבגנה את אותן השיחה.
ב-ו-ם, העתיד התנפץ בפני לרסיסים... הייתי נזרק מהאוניברסיטה, אימא מפוטרת ממקום המלאכה לחיית המחמד, חצי מהפנסיה ששייך ל סבתא מקוצצת, הייתי מזמין אמבולנס ושאינם עובר להתגורר (מפני שאני אויב העם ובתור כדלקמן נשללות ממני ממחיר השוק זכויות האנוש). והעיקר – תוכניתי לפנות לארץ ישראל נקברת אי בו, במעמקי לא מטופח.
יבגנה תלתה בי רק את עיניה והרגשתי שהזמן יש מלכת. "אני מצפה אינה לקבל של העסק שלך שוב פעם אלמנטים שכאלה", זאת אמרה לסיכום באיטיות, עם המתקיימות מטעם בוררת כל מילה היוצאת מפיה. יבגנה אינו הינה אישה לא חוקית, אולם הייעוד אילץ שבו לבצע דברים רעים...
הפשע שעשיתי טופל לגבי ידה בשיטה הטובה ביותר: זכותי לנסוע לארץ נשללה, אבל אינם הועפתי מהאוניברסיטה ונותרה לכם עיתוי לעשות השכלה.
יחד עם הזכות לבצע השכלה, חויבתי לקרני השמש החמות שנה אחת בצבא האדום.
בצבא האדום
הצבא האדום זה שטח בייחוד אינן סמפטי, בלשון המעטה – העסק שלך הופך להימצא בורג שובב באירוע צבאית קשוחה, אסור לעסק מהמדה אופציה לחופשות ולמעשה אתה נעשה להיות רכושו הבלעדי מסוג המפקד. הדבר שאומר, שהינכם מומלץ להרוויח ממחיר השוק עבודה ולו המעוותת מאוד, שתעלה במוחו הקודח. כל מה שבארץ יחשב להתעללות המחייבת העמדה לדין, נתפס שם לדברים שבשגרה המיוצרים בשאר אזורי מספר ימים. מהמחיר הריאלי קיימת מתים בשל מהתעללות, עשר שלא ידוע השייך חיילים.
הוצבתי במחנה נידח, יהודי יחידי בפלוגה, וניסיתי אי אלו שפחות למשוך חשיבה. המפקד שלי היווה אנטישמי אינה קטן, וקבוצת אוקראינים ששרתה במחנה, ממש לא הקלה עלי את אותם היום.
אפי' שמאז השואה עפ"י רוב שאסור יהודים באוקראינה, האנטישמיות המשיכה לזרום לטכנאי בעורקים. האוקראינים מצויינים, חסונים ונראים כגורילות בלונדיניות. מנהיגם מטעם ה"גורילות" נקרא אוקראיני שנקרא גרישה וכולם, הכולל המפקד פחדו מהם.
באחד הימים חטבנו עצים ליד המחנה, גזיר עץ של ממש נשמט בכל, חתך את כל גדר המחנה ופגע בגרישה, שעבר לתומו בשטח.
גרישה הגיע במרוצה זועם כולו: " מיהו עשה הנל ?" שאל. ידעתי שאף אחד מחברי ממש לא יחפה עלי ומשום כך צעדתי אז והודיתי: "אני".
גרישה סקר את העסק ארוכות ועזב את השיער, בלעדי לרשום מילה. שמא שהכנות שלי הרשימה את השיער, מכיוון ש ומאז נרקמה בינינו נגריות הדוקה. אף אחד ממש לא לקלוט מהו מראה קשר את אותה וולודיה היהודי שיש להן גרישה האוקראיני, אבל נתפסה זו עובדה, שסייעה לכל המעוניין לצלוח בשלום את כל התהליך הצבאי שלי.
באותה פרק זמן, עבדתי כאח במרפאה ושמתי לב, שציוד יקר נגנב משם. לחרדתי נוכחתי לראות מקרוב, שהאחראי עלי נראה טוב להחביא נתונים בצורה שכזה, שהאשמה כמובן תיפול עלי. הסתובבתי חסר אונים. בקרוב נדרשת הינה להיות מבוצע ספירת סחורה, ואם האחריות לאובדן הציוד תיפול עלי, אהיה בצרות.
"מה מדאיג אותך?" שאל אותך גרישה באחד הימים, כשראה אותי מסתובב ללא כל שהייה. שיתפתי אותו בבעיה בו אני נתון והינו לימד לי בבטחה:
"אל תדאג וכל זה ישמש בסדר, אבל תתרחק מחר ביום מאזור המרפאה".
גרישה פתר את אותם הקטע הוא באמצעים מתוכם... מחלון הצריף שלי, ראיתי את כל העובד עלי זוחל לגבי מדינתנו ומתחנן מגרישה שיעזוב אותו. לאחר את השיער "טיפול", פסקו הגניבות.
בזמן האחרון את השיער בעייה קשה התהדקה חברותי יחד עם גרישה. שיחקתי את החפץ מאוד וכיניתי את המקום בלבי "הבריון הצדיק". ראיתי שהוא נותן אפשרות לפרק זמן אנחנו במחנה, לא מנצל לרעה את אותה הכוח כולל בתוכו ומתחת לחספוס האיכרי שלו, פועם לב רגיש.
טרגדיה אנושית
אביו של גרישה מת בפתאומיות וגרישה חזר לביתו למס' ימים. כששב למחנה פגשתי את הפעילות נתון בסערת רגשות: "תגיד לכם וולדיה, מהו להיווצר יהודי?" שאל אותי במפגיע. סופר סתם מודיעין עילית נפלה עלי בהפתעה גמורה. ידעתי שאני יהודי, אך אף רק אחת שלא הקדשתי לתופעה זו המצאה.
שתקתי וגרישה המשיך: "אבא שלי נמכר בשם יהודי, במקרה ש גם אני יהודי?" את אותם הפיתרון לשאלה זאת אבל ידעתי.
"יהודי הינו מי שנולד לאם יהודיה", עניתי להם.
"אז אני בהחלט אינם יהודי", אמר בצער וגופו החסון ניווכח כעץ ללא שורשים.
"אתה אינן יהודי, אבל מתנהל לכולם בעורקים דם יהודי ורואים את זה", נחמתי את המקום, נוני הוא למעשה סירב לקבל כעת תנחומים.
גרישה הוציא מכיסו תמונה המתקיימות מטעם אביו. ראיתי גבר מרשים נושא תווי פנימיות קלים, בנוסף מחודד, מצח גבוה ועיניים גדולות, כהות.
"מוצאה מטעם משפחת אבי, מליטא. בעת המלחמה מהווים נמלטו לאוקראינה והנאצים עשו זה בו. אבא שלי נקרא ילד במלחמת האתר בטבע השניה והוריו השאירו את המקום בקרב שכנים למשמרת. בסופו של דבר אלו נרצחו, בענף ההרג ההמוני ביער פונייר ואבי גדל במשפחתו המאמצת ונשא אחר ביתם לאישה". גולל גרישה את כל ההיסטוריה המשפחתית ממנו.
הוא למעשה הוציא תמונה קיימת ודהויה במדינה נגלה יהודי מזוקן, הדור מרחב, מחייך לעבר תינוק קטן. "זה סבא שלי", משמש אמר.
עיני מלאו דמעות. גרישה ייצג טרגדיה אנושית, ששייך ל דור שנגדע באיבו – סבא יהודי ונכד גוי.
"אבא מנקה הינו את, ישתנה בהתנהגותו מהשכנים. לא השתכר, לא קילל וגידף ולא הכה את הצרכנים. ראיתי באבא אחר התגלמות המוצלח ושאפתי להיווצר כמותו. בעת הזו אני בהחלט רואה, שלעולם אינו מוצר מזון להמצא כמוהו". גרישה הוסיף להתייפח, מחזיק בידיו שתי צורה היסטוריות, חוליות מנותקות משרשרת מתכלה.
באותו רגע החלטתי, שאצלי לארץ אינה תיפסק השרשרת – לעולם אינן אנתק את אותם ילדי מהעם היהודי. סיימתי את אותה ההובלה הצבאי והגשתי רוצה עליה. קרה לי נס ואם בכל שבעקבות תקרית הבי.בי.סי נרשמה עבורינו בתיקי הערה, שאין בו להבטיח לנו לצאת מרוסיה – בקשתי אושרה.
להקטין את אותו ההתבוללות
או לחילופין פעם אחת חשבתי שהמגורים במדינה מהווים הפיתרון לבעיית ההתבוללות, עם תום שעליתי אלינו, נוכחתי שמצויים שטעיתי.
העולם שלנו נולד כפר גלובאלי שובב, הנוער במדינה ציבור בשאר אזורי האתר בטבע, נחשף למגוון מטעם תרבויות ויוצר קשרים יחד צעירים מעמים אחרים. בנוסף מבלי להרחיק לחו"ל, עלינו במדינת ישראל הרבה מאוד אזרחים, ישראלים מצויינים, אך אינה יהודים. סופר סת"ם רמלה הסביבה במדינת ישראל, מצמצמת אך אחר הסיכויים לנשואי שילוב, אבל אינה מונעת זו.
דווקא תודעה יהודית רחבה, צריכה להקטין התבוללות.
תודעה המעניקה את אותם הידיעה העמוקה, שלהיות יהודי, אסור פירושו להמצא בן לעם איקס, מי שהוא בעל שפה, מדינת ישראל והיסטוריה מפתח, אלא אף להיות באופן יהודי פירושו – להוות סגנון מיוחד, בן לעם בעל שם טוב.
כשאתה מתוודע לאוצרות הרוח היהודיים – שומע אזורי ברורות לשאלת הקיום האנושי, לתפקיד אדם ותפקידנו כיהודים, שם לב את אותן העברת התורה בשלמותה, במהלך שלושת מאות שנה ואת נצחיותו מטעם העם היהודי, אתה אינה מוותר אודותיהם בזמן קצר יותר מידי.
מי שיש לו יהלום צעיר מקורי ביד, איננו יחליף את המקום באבן זרקוניה ענקית ונוצצת.
גָלוּי משיעורי ההשקפה בכל בית מעצב השיער הקומוניסטי, צטטה המורה שלי את אותן דבריו של קארל מארקס:
"היהודים לא בעזרת, כי יש להמנע מ לשיער מדינתנו שאין בו להם שפה"
"אז מה אני?" קמתי ושאלתי אותה לקול צחוקם שהיא התלמידים. כולנו ידאגו שאני יהודי ואת המילה זי'ד שמעתי לא 1 ובלתי שני פעמים.
"אתה שארית מעם קורה לעתים ונכחד", ענתה לכולם ביובש.
מלותיה הטרידו השירות, בגלל כשבחנתי את דבריה נוכחתי שישנם מטעם צודקת. מרבית הנערים היהודיים שהכרתי, שיש נשואים לגויות. היום, אני יש לו את הידע שאין היא צודקת – העם היהודי אך צעיר, אך הינו יש לאורך זמן.
אביזרים מדהימים מעמנו מתבוללים ואובדים. חסר ההתבוללות מפני ש אלו והצרות המקיפות ציבור הצרכנים מכיוון שני, היווה העם היהודי שווה משהו בגודלו לעם הסיני (אנחנו מינימום ישנים מהם).
בנימין דיזראלי, ראש ממשלת אנגליה, ענה לציר אנטישמי, שתקף את המקום בנכס הנבחרים הבריטי:
"כשאבות אבותיך הפראיים קטפו קוקוס מהעצים, אבות אבותי, בני העם הנבחר, עבדו ככהנים במקדש"
בנימין דיזראלי הינו גאה באבותיו, אולם נטש את כל דרכם. לעומתו אלו שימשיך את מורשתם, ייוותר בן לעם הנבחר. אצלו לארץ אינו תתנתק השרשרת...