בני האדם שלא מתלבטים כל מה עובד ומשתמש נמצא. רק אל תשפטו ההצעה לגבי תשתית רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי בלב מגרשי החנייה המתקיימות מטעם הסופרמרקט. צאצאים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותם החיים בשביל להבטיח שאין עבור המעוניינים מאזינים קליינטים והמשכתי: "נגמר עבורינו הכוח, ונמאס עבורינו מכול התלונות שלכם!" איכות הדציבלים שלי ועוד מקומות נודעה בעיקר גבוהה.
פניו מסוג בני, שרכב באיטיות בעניין אופניו בליבם מגרשי החנייה השתנו בבת אחת בלבד מרוב הפתעה. משני ילדים האחרים שהיו אלינו אינן העזו בהרמת רק את עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה השייך עגלת קניות, ובלתי התחשק לכל המעוניין להפנות אחר מבטי כדי שישנם אישה לבושה באופן מוקפד מדריך בפמלייתה המלאכית, אם איזה מה אב קורן שמחזיק את ידו מטעם בנו כשהם חוצים יחד אחר מגרשי החנייה. מה הם יחשבו עליי?
שלא, רציתי לומר עבור מי שראה את אותו הסצנה. אנו אינם מבינים מהם מתפעל עכשיו.
היינו בסופה המתקיימות מטעם חופשה נפלאה במושב מתתיהו, קהליה חסר דאגות ומשפחתית בלב מדינת ישראל. הרחובות השוממים הרבה נתחמו במדשאות ירוקות, קוטג'ים שקטים היו סדורים לפי השיטה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות למשל עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו יחד משפחתו לשלושה לילות. בבקרים של החום בחרנו במזגן ונשארנו בבית. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את כל הצהריים הצטננו בשחייה עד שייט, ובערבים עשינו בנושא האש במרפסת. צעירים הרבים 'נפנפו' לגבי המנגל, והקטנים הרבה יותר שפכו בדבר הנקניקיות שיש ברשותם כמויות שהיא קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
אפילו, ככה יתארו בכל זאת הילדים שלי. אך אם תקראו פעם אחת השורות, אזי בבקרים הלוהטים הילדים רבו והתקוטטו לגבי מנות הקורנפלקס המתוק שאנו ייחודיים לאכול. בשעות את אותם הצהריים הם ככל הנראה רבו כשהשמש צלתה הנל בדרך לבריכת השחייה (למה כל אחד איננו אמורים להשיג מונית כמו ממחיר השוק משפחה נורמלית?!), בערבים צעירים בקשו לנפנף על אודות המנגל בעוד העצומים שיש טרודים בלהסביר עבורינו אי אלו מגוחך שאני בהם את הרוטב על גבי הקבב לקראת הצלייה.
נוני אני ידעתי שהילדים שלי ממש לא יזכרו אותם בדרך שכזאת, ואפילו אני אינם. משום שעמוק אל המזוודות של החברה, רק אחת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי וגם כמויות אדירות מטעם סבלנות. ככה שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות מעבר להערות המקניטות אודות בני המשפחה שבעלי ואני התאמצנו יותר מידי לטפח. יישבתי רק את סכסוכי המנגל בדרך הידידותית סופר שניתן. וכולם נהנו.
וכעת, ברגעיה הממש אחרונים המתקיימות מטעם החופשה, אינן הצלחנו לחפש אחר את אותן תחנת האוטובוס אותה היינו יוכלו לפגוש את אותו יחד ויתר צעירים. ובעוד השמש קופחת על גבי ראשינו, ואני רצה לאחר ילדים קטנים הרוכבים אודות אופניהם בשביל לבוא לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי דורש אחר אוטובוסים לביתנו מחופשה כשקיים שיחד עימו 3 בני זוג אופניים?"
"את יודעת בערך כמה חמים לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. הוא למעשה קל מאוד אינם פייר!"
ועל ידי כך, כשזיעה נקווית 1 קפלי צווארי, איבדתי את אותו השליטה חסר למעלה מ-15 שניות.
אל תדונו השירות על גבי רגע החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר יחד עם עגלת הקניות שעשו לו על ידינו. אם הייתם מבחינים שיש ההצעה בשלושת הימים האחרונים הייתם מקבלים תמונה ישתנה לגמרי. באמת! הייתי אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי אחסון.
הינו נקרא לפני 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית שהיא 48 עת, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול המתקיימות מטעם חודש מרץ לחש באזני רמזים של אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את אותו השמים הכחולים. ואז ראיתי בה. אחר כל אישה ההיא! גברת ב'! יחד עם זאת שלפני אי אלו קיימת השתתפתי בהרצאה לרכבת התחתית. מגוון שהערצתי אותה! זוהי ד"ר לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידע תורני ענק. והנה היא כאן! יושבת יחד עם בעלה. איזו זמן שמתאפשר נפלאה לגשת לאישה בכל עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אבל דבר חשוב עצר את העסק. צליל ספציפי בקולה. ואז ראיתי רק את בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו כמו למשל דוקים. אה, נכון. שמעתי שהיא מטפלת בבעלה המוגבל. הוא כך כבר בערך כמה המון קיימת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, פריט עצר ההצעה.
"יודע מה?" שמעתי שבה מגלה, בקול כועס. "בסדר! אני אינה דורש להוציא, הרי בתוך תלך. אינן יודעת מהו להגיד לעסק. אתה דורש להרוס עבורינו אחר הטיול הזה? הוא למעשה דבר שאתה רוצה? זהו, בסמוך אינו איכפת עבורינו מעט יותר."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אבל איננו נגלה מטעם מקשיבה לו. היא הפנתה את כל גופה מהם במקצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. כל אישה זוהי שכלפי חוץ תוכל לתת את אותן עצמה כדמות מתאימה להערצה, הנה פרסונאלי מכשפה בתחפושת! כאשר בכל זאת זאת 'מסירות הנפש' בתוכה זו מטפלת בבעלה המוגבל? בן רגע, איבדתי אחר ההערכה שהייתה לנו כלפיה. לא ניגשתי אליה. ובמשך שנים את כל איך, במקומות אחרים פעם אחת ששמה היווה מופיע בתוכנית ההרצאות, אני בהחלט מחמיצה חלל. מהו בסמוך תוכלו להמשיך מאישה כזאת?
ופתאום קיים, באותו מגרש חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי באה כמוני לקצה החבל שלה. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה עת עם סיומה של עת לצורך עבודת מידי די הרבה שנה. תמלול הקלטות לבית משפט ב' שאולי דחתה בעיקר בקשות וחלומות קוטג'ים למטרת הטיפול האחרון בגבר הנקרא חיבה.
נזכרתי כעת בפנים לה.
היישר אל תשפטי אותי בדבר דקה החולשה שלי, זוהי התחננה אלי.
בראש השנה א-לוהים שופט אנו ואחת מעמנו. והיה אם כל אחד חפצים שהינו ידון אותנו לגבי רגעי החולשה והייאוש שלנו? אם שאולי אנו מתעניינים ב שהוא יסתכל עליכם בעזרת התמונה השלמה, במקביל ל שימת דגש לגבי הצדדים החזקים שלנו? ואם כל אחד מתעניינים ב מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא מגיעה לאחינו בני האדם במדינה מחווה? והיה אם אנשים עשויים לדרוש אחר בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כאשר עצמנו ממש לא מסוגלים בעשיית את זה?
ציירתי בדמיוני רק את מייל מסוג גברת ב' ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.
הייתי דווקא בנאדם. ישר אל תשפטי ההצעה.
"לא אני בהחלט חולמת להעביר זמנם את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי בכל זאת אל התחנה.