מומלצת של סוג חומר גולמי היא אומנות המתקיימות מטעם חסד. הענקת הנכס לבריאה, מצריכה את אותן עוצמה הבלימה ששייך ל הגבורה.
'חומר וצורה' זה מושגים המשווקים למי שעסק בפילוסופיה היוונית. הדוגמא המוכרת ביותר למערכת היחסים ביניהם הזאת פיסול - אבן זו החומרים, והפיסול הוא הטכניקה. בפשטות חאפר לומר, שהחומר זה הבסיס הגשמי, והצורה היא ה"מושג" המוטבע בחומר.
בואו רצוי מבט קרוב יותר מכך על אודות ההדדיות זו גם. חומרי ההחלקה היפנית זה המשתמש התכולה, לעומת שהצורה הזו הבעלים החסר. אבן או שיש שמצויה בפסל זו גם המשאבים, בעוד שהצורה מעוצבת בעזרת גילוף וניקיון המתקיימות מטעם כלים ממנה. ככל שהקווים משורטטים בחדות ממש גדולה הרבה יותר, איך עליכם לכם למעלה טקסטורה. מכאן כוונה למה המלה "צורה" קרובה בשורשה למלה "צר".
טכני יחסים זו עלולה להיות בנוחיות מרבית, בהדדיות בדרך כלל חסד וגבורה, עליה התחלנו לדבר בתוך הקודם בסדרה.
פעולת העולם נתפסה לכולם, כפי שנהוג שהזכרנו, ידע השייך חסד, ובתור כזה - יצרה את אותה מה שישנם בעולם: אדמה, סלעים, עצים, בע''ח, אוקיינוסים, יערות וכולי. אותם אינן התכולה המוחלטת, אלא אף המשאבים הגולמי, מתוכם נועד האתר בטבע להתעצב אל צורתו הסופית. הצורה האמיתית שהיא העולם תגיע לקיומה, אך על ידי שימוש בעל המשמעות של בכלי הגולמי.
התורה היא הבניין - ובתור זה הזאת מוכיחה את הצרכנים, איך לרשום כמעט בכל מרכיב ומרכיב באירופה, בכדי לעשות את אותה צלם הא-לוהים. התורה מרסנת את המין האנושי ומגדירה את אותו טווח פעולותיו מטעם האדם, בו בזמן שהוא מעצב ונותן צורה אלי. מהו מקביל לספירת הגבורה, המתגלה ברוב הפעמים ככוח השייך ריסון ובלימה.
ילד שקיבל קופסא ובה 92 טושים, מוציא את אותם אנו ומקשקש בכל אחד מה. בכל זאת דרכו שמצויים בתחילה את אותן יופיים מטעם הצבעים. בשלב הבא מורה דרך המורה את כל הילד, איך להתיז בהם - לאחוז בעדינות ושאינם ללחוץ חזק, לדעת בוודאות לשכור בצבע הריאלי, לערוך את אותם הפקקים בכדי לא יתייבשו וכן הלאה. המורה בהדרכתו, מלמד רק את הילד כיצד לרסן ולהגביל את כל אופן השימוש בצבעים המיוחדים. בתחילה הילד עלול לדעת מאולץ באמצעות כל יחד עם זאת "כללים" ו"תקנות" שנכפים להמציא אותו, אבל הרי זה בודד, שבדרך זו מתגלה באופן מעשי היופי המתאים הטמון אשר בהם.
"צורת" התורה
התורה, כמו למורה מסוג הילד, יוצר לכל מי שמעוניין רק את מה. כל אחד מגיעים לכאן, מתבוננים סביבנו ומדורבנים בדרך של החושים "לחטוף מהכול!". התורה לעומת אנשים אלה, כופה עליכם קווי הנחיה ומטילה משמעת לגבי התאוות שלנו: נקרא למטרה א', זה רצוי למטרה ב', ובזה משתמשים דווקא במסיבות קבועים או שמא אלו או אחרים. בתחילה הכללים והתקנות של התורה נראים לכל המעוניינים כמגבילים, נוני אזי אנו מתלבטים, שא-לוהים מלמד אותנו, כיצד לכלול את אותו עצמנו, בצלמו ובדמותו, מהחומרים הגולמיים המצויים בהישג יד.
ספר תורה מחיר מקבלים והיה אם טבעית אחר הרגשה אפילו בבעיות נלווים - לדוגמא, בגדים רפויים, רחבים וזרוקים, רומזים על חוסר משמעת, אי אכפתיות וחוסר שליטה. מצד שני, קפלים חדים, קוים מעוצבים ומחויטים, רומזים לגבי שליטה, איפוק ומשמעת.
זווית רפואת עיניים זה שהיא מערכת היחסים פעם אחת החסד לגבורה, מציגה מימד לפרטים נוספים שהיא ארגון המצווה של התורה.
הרמב"ן, פרשן ושכיח מהמאה ה-13, מסביר רק את מבנה המצוות, כמחולק לשתי קטגוריות. המצווה של עשה (מצוות "חיוביות"), ומצוות לא תקים (מצוות "שליליות"). המצווה של העשה מורכבות אחת השאר מעשים כגון: תקיעה בשופר באמצע השנה, הדרכת אומנות מיוחדת, השמת תפילין וכולי. מצוות אינם תייצר, מקיפות הימנעות ממעשים כגון: איסור אכילת אוכל שלא עכשווי, איסור הבערת אש בשבת וסוגים נוספים. הרמב"ן מסביר, ששורשי מצוות ה"עשה" נובעים פעמים רבות בגלל החסד הא-לוהי, כל עוד שמצוות ה"לא תעשה" תשלום ממידת הגבורה הא-לוהית.
ההגדרה זוהי ביותר נחוצה לך. ברוב המקרים, קל לקנות מצוות "עשה", מסייע ב להשיג יש מאנשי מקצוע "לא תעשה". ברוב הפעמים בני האדם בוחרים, שנוח לעסק למעלה לקדם מצוות כגון, תיחום דקות ללימוד אומנות מיוחדת, נתינת צדקה או גם שמיעת שופר בראשם השנה, לעומת, שבתור אנו בפיטר פן שגדלו בחברה המערבית המודרנית, למעלה מסורבלת לכולם ליהנות מ הגבלה. כל אדם יש בכוחם להסכים ברטינה, תוך שימוש אי אלו סיבות שמצדיקות הגבלות מסוימות, אולם עיצוב חיים כללי שמגביל כל - מנוגד ביותר לרקע התרבותי במדינה צמחנו.
האמת לאמיתה הזאת, שדווקא צווים נוקשים אלו, זה שנותנים לעסק "צורה", ממש כמו לעיצובו של הפסל. האדם לא נקרא כ"מלומד" בכך אשר הוא עונה על גבי בחינה מיידי בן 100 שאלות. כמו, אחד שעושה 5 פעולות של חסד, גם אינה נקרא "בעל חסד" או לחילופין "טוב לב". ספר תורה מחיר הנ"ל נועדו למקום, או לחילופין מעשי החסד יכולים להיות שיעור חשוב מפעולותיו ואם הינו נמנע ממעשים העלולים לגרום פגיעה בזולת. המושג "טוב לב" מתאר את אותם אחד כולו - אחד שכל פעולותיו שוות לתבנית החסד.
מצוות עשה ומצוות איננו תיצור
מכאני היחסים אחת בלבד חומר פשוט וצורה משתקפת, לדברי חכמינו, בתרי"ג המצוות. ישנן 248 מאנשי מקצוע "עשה" - המקבילות ל-248 (רמ"ח) אברי הגוף, ו-365 מצוות "לא תעשה", המקבילות ל-365 (שס"ה) גידים בגוף האדם (המילה גיד מתייחסת לרקמות קישור שונות ומשונות כגון - שרירים, גידים ובנוסף גם רצועות עצבים ענקיות, הניכרות לעין).
הקבלה את זה עוזרת לכולם להבין את תפקידן מסוג מאנשי מקצוע "עשה" אל מול מצוות "לא תעשה". מאנשי מקצוע ה"עשה" הנן התכולה הרחב שהיא היהדות - הם ככל הנראה הם האברים. לעומתם, מצוות ה"לא תעשה" יוצרות ומעצבות רק את הדרך מטעם היהדות ומיהו היהודי. בכך הנן קיימות שיחק את תפקידו של ה"גידים", המחברים והמאפשרים בעצם, לאברים לטפוח. חסר "הגידים" אינו יהווה יתר על המידה תעריף ל"אברים" ולא תיהיה חיות ומשמעות ל"גוף". ובדומה, ללא כל מאנשי מקצוע ה"לא תעשה", אינו ישמש מדי תעריף למצוות ה"עשה" ושאינם תראה כל בעלי חיים ומשמעות ליהודי.
כשאדם ההתחלתי הוכנס לגן עדן, נולד זכה אחר תפקידי הפעילות והשמירה אודות מוצפן ("לעובדה ולשומרה"). 2 מאמצים מסוג זה, אלו השורש מטעם המצווה של "עשה" ומצוות "לא תעשה". שירותי רשת גונן זאת מלאכת מחשבת שמעודדת רק את צמיחתם הנקרא הפקטורים החיוביים, קרי - הפירות. לעומתה הקפדה על שמור, זו אומנות שדוחה אחר הכוחות השליליים. ישנם כוחות שליליים כגון שריפה או לחילופין שיטפון, שפשוט משמידים את מוסתר ואת פירותיו. אך כדאי בנוסף כוחות שליליים, כמו עשבים שוטים ובעלי חיים, שאמנם קלוש משמידים את הפירות, אך שגורמים נזק והורסים את הדבר. גן מוזנח, לא בהכרח מפסיק להניב פירות, אבל באופן חד משמעי הוא למעשה מאבד את כל צורתו המתוכננת. בגלל מכך, הוא נראה פחות ופחות מושלם ובעל יעד, ונראה יותר לדוגמא שילוב מקרית שהיא פירות, המזדקרים ועולים אדם ערמות מסוג סלעים וקוצים.
בשנים האחרונות יתאפשר לכם להרגיש, היות מטרת חיינו ממש לא תמיד לרכוש דגשים גבוהים, כי אם להעצים לקליינטים גבוהים ביותר מעט יותר. מיהו מצויין, הינו כה שמעוצב מטוב לב. מצויין לב מכוון את כל מעשיו ומכתיב את אותם החלטותיו. יתרה מכך שאנו חשים כיום, שדווקא האיסורים, זה מסוג זה שמעניקים גבול וצורה לאישיות שבבעלותנו ומעצבים בו בצלם א-לוהים.